המכות הנוחתות על ראשה של הרש"פ בזו אחר זו בימי שבתו של דונלד טראמפ בחדר הסגלגל בכלל, ובשנה האחרונה בפרט, קשות מנשוא. כל בר דעת שיראה את התמונה הכללית באזור ואת התפנית שקיבל הסיפור הזה בתקופה האמורה יגיד לכם שכל מכה שכזו בפני עצמה היא מכת מוות: העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ההכרזה ההיסטורית של טראמפ על הזכויות היהודיות ההיסטוריות ביהודה ושומרון, וכעת, ההסכם עם איחוד האמירויות.

הסכם השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, היה המכה הקשה מכל. הפעם כמעט לא ניגע בנושא החלת הריבונות שהורדה לגמרי מהשולחן, הוקפאה או עדיין על הפרק – תלוי את מי שואלים, אלא בעובדה שהקמת מדינה פלסטינית כתנאי לנורמליזציה עם ישראל, מתה לחלוטין.

שר בכיר בליכוד שביכר להישאר בעילום שם ששוחח איתי בשבוע שעבר, הסכים שאצטט את דבריו ולפיהם ההסכם הזה קובר הלכה למעשה את יוזמת השלום הערבית הידועה כ"יוזמת השלום הסעודית", שבה הסכימו הערבים לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל בתמורה לנסיגה מלאה מהגולן ומיהודה ושומרון.

יוזמת השלום הסעודית הייתה נחשבת לפני 18 שנים, עם פרסומה, ליוזמת מרעננת ופורצת דרך: לראשונה כל מדינות ערב הסכימו להכיר בישראל. בשמאל היו כמובן מי שמאוד התרגשו אז מהיוזמה, ושמעון פרס קרא תחת כל בימה אפשרית לאמץ אותה. הם נופפו בתכנית המסוכנת ההיא כהוכחה לכך שדרך הוויתורים והנסיגות תביא לשלום בין ישראל לעמים הערביים.

לאור זאת, עם ההכרזה על הסכם השלום בין ישראל לאמירויות, גם בדאי השלום מהשמאל הוכו שוק על ירך. העולם כולו ראה שלא דרך הנסיגות והוויתורים הם הדרך לשלום, אלא עמידה על עקרונות היא המביאה את השלום.

לפני שנעבור להרחיב עוד על ההסכם הזה כדאי לדעת שב"הסכם השלום" בין ישראל למצרים, היה סעיף מפורש שנגע במחויבות של ישראל להעניק לערביי יהודה ושומרון שלטון עצמי. והמצרים התכוונו לכל מילה, כי פתרון "הבעיה הפלסטינית" היה הנושא העיקרי שנגע לכל מדינות ערב.

ולמרות זאת – למרות שפתרון בנוגע לערביי יהודה ושומרון היה כרוך באותו הסכם, ולמרות שישראל נסוגה משטחי סיני העצומים שהיו נכסיה האסטרטגיים, מצרים הפכה למצורעת בעולם הערבי. היא הודחה מהליגה הערבית, בריה"מ ניתקה עמה את יחסיה, ונשיא מצרים סאדאת נרצח על ידי איש "הג'יאהד האיסלמי המצרי" ויש הטוענים כי הסיבה לכך היא ההסכם שחתם עם ישראל. עד כדי כך היה מופרך בעולם הערבי הקשר עם ישראל.

גם ההסכם עם ממשלת ירדן 15 שנים לאחר מכן, הכיל בתוכו סעיפים הקשורים לזכויות של ערביי יהודה ושומרון, אבל בהסכם הזה כלום.

אף אחד לא דורש הקמת מדינת טרור פלסטינית כתנאי לשלום עם ישראל. מים רבים עברו בנילוס מאז ההסכם עם המצרים, והתנאי הזה ירד למצולות. הפך למשהו ששייך לאתמול, ללא רלוונטי.

איך הגדיר זאת השבוע נשיא ארה"ב טראמפ? המדינות הערביות עומדות כיום בתור, ברצונן לקבל את עזרת האמריקאים לכונן קשרים עם ישראל.

אם דיברנו קודם על מצרים, ביום שלישי שעבר עלה דיווח מדהים באחד מכלי התקשורת הערביים. לפי הדיווח, ראש ממשלת מצרים ביקר בסודן בימים האחרונים וביקורו עסק בין היתר, במאמצים מזורזים לצרף את סודן לרכבת הנורמליזציה עם ישראל.

לפי הדיווח "כדי להשיג מטרה זו, מצרים הציעה לסודן סיוע כספי ולוגיסטי מטעם ארה"ב, אירופה ומדינות מרכזיות במפרץ (כגון סעודיה ואיחוד האמירויות), ולדברי מקורות מצריים ומפרציים, השיחות בין מצרים לסודן עדיין מצומצמות לדרגי הנשיאות והמודיעין, כאשר ההסכם מתעכב רק בגלל שבכירי הצבא בסודן, שרואים בחיוב את הצעת מצרים, מתקשים לשכנע את חבריהם האזרחים במועצת הריבונות שחוששים מתגובת הציבור. נשיא מצרים, עבד-אלפתאח אלסיסי, מאמין שעל מנת לשמר את קשריו הטובים של משטרו עם הממשל האמריקני הנוכחי ועם הבאים אחריו, ובשביל לשמר את תפקידה של מצרים באזור, השתתפותו בתכנית האמריקאית – הכרחית".

זה לא רק מדהים מהכיוון המצרי, אלא גם מכיוונה של סודן – מדינה ערבית לוחמנית בעלת היסטוריה של יחס עויין לישראל, ותעיד על כך 'ועדת חרטום' הזכורה לשמצה, בה טבע נשיא מצרים נאצר ימ"ש את 'שלשת הלאווים' המפורסמים: לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל, לא לשלום עם ישראל.

ובינתיים ברמאללה רעש מהומה. אחרי שעמרו מוסא, המזכ”ל הקודם של הליגה הערבית קרא  למדינות ערב ללכת בעקבות איחוד האמירויות סעיב עריקאת, מזכ”ל הועד הפועל של אש”פ, תקף אותו ואמר כי ההצהרות האלה מהוות שבירה של החלטות ועידות הפסגה הערביות והרס של יוזמת השלום הערבית.

לפי עמיתי, יוני בן מנחם "הצהרותיו של עמרו מוסא מעידות על כך שהסחף לכיוונה של ישראל גובר אפילו מצדן של דמויות בעולם הערבי שהיו במשך שנים רבות אנטי ישראליות מובהקות, אבל מה שמרתיח את יו”ר הרש”פ אבו מאזן יותר מכל היא שתיקתה של הליגה הערבית – כגוף הערבי העליון. הסכם הנורמליזציה בין איחוד האמירויות לבין ישראל מהווה הפרה של החלטות הליגה הערבית עצמה המתנות הסכמים בין מדינות ערב לישראל בכך שישראל תיסוג לקווי 67, תאפשר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ותפתור את בעיית הפליטים. עריקאת דרש ממזכ”ל הליגה הערבית אחמד אבו אלע’יט לפרסם הודעת גינוי להסכם הנורמליזציה בין איחוד האמירויות לבין ישראל או להתפטר מתפקידו".

היום (ראשון, ג' אלול) פורסם כי הליגה הערבית סירבה לבקשת הרשות לכינוס חירום בעקבות הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות. הליגה אמרה לאנשיו של אבו מאזן כי הנושא ידון רק במפגש המתוכנן הבא של הליגה שיערך בחודש הבא.

הסכם השלום בין ישראל לבין האמירויות חושף במלוא הדרה את הבדידות של אבו-מאזן. לעולם הערבי פשוט נמאס להיות קופת האוצר של מושחתי הרשות שמבקשים נדבות שנים רבות ולא מוכנים לעשות כלום כדי לפתור באמת את המצב. הם גם רואים כיצד ישראל הופכת להיות מעצמה מדינית, אסטרטגית וצבאית, והבינו שעדיף להם להצטרף לסוס המנצח. ישראל יכולה להעניק להם כל כך הרבה אפשרויות שישמרו את שלטונם ויאפשרו להם לפרוח ולשגשג גם מול אויבים מבית וגם מול אויבים מבחוץ, שאין כל סיבה להישאר מאחור, תקועים עם נרטיבים לא רלוונטיים מן העבר.

אם עד עתה אבו מאזן וחבר מרעיו ברמאללה, ולהבדיל גם בתל-אביב גיחכו על נתניהו ואמרו כי דבריו על קשרים עם מדינות ערב הם שקריים, שכן הם לא יכולים להתקיים ללא וויתורים ונסיגות, באה המציאות והראתה שהם עצמם יצאו הנלעגים והמגוחכים.

יש עוד נושאים רבים שנוגעים בהסכם הזה ועליהם ניתן להרחיב עוד רבות, אולם קצרה הידיעה ונקווה שניגע בהם באחד מהגיליונות הבאים. יחד עם זאת פטור בלא כלום אי-אפשר וכדאי לנגוע עוד בקצרה בשתי נקודות חשובות מאוד.

ראשית – הרווח העיקרי המידי הן של ישראל והן של המפרציות, נעשה מול איראן. העובדה שישראל תמצא מעתה, באופן רשמי וגלוי לעיל כל, על גדות המפרץ הפרסי היא חלום הבלהות השיעי. בדיוק כפי שישראל, להבדיל, חוששת מהתבססות איראן במדינות שבגבולותיה, חוששת כעת איראן מהתבססות ישראלית במדינות השוכנות לחופיו המערביים של המפרץ הפרסי שלחופיו המזרחיים היא שוכנת.

שנית – סעודיה היא השושבין העיקרי בהסכם הזה, אבל ייקח עוד זמן עד שהיא עצמה תעשה הסכם שלום עם ישראל. סעודיה היא המדינה החשובה ביותר למוסלמים. האסלם הוקם בה והאתרים החשובים ביותר למוסלמים נמצאים בתחומה, ולכן היא תקפוץ למים בהזדמנות מאוחרת יותר. ההסכם מול האמירויות משרת אותה כי זהו בלון ניסוי מול העולם והעולם המוסלמי בפרט. בלון ניסוי שעבר עד כה בהצלחה מרובה.